תסריט לא לינארי
צפיות: 8720 |
|
דוגמאות
לפני שנדבר על החוקים לכתיבת תסריט לא לינארי, נציג לפניכם עוד מספר דוגמאות:
ספרות זולה
בסרט ספרות זולה למשל, הסיפור של בוטש (השעון המוזהב) הוא הסיפור האחרון מבחינה כרונולוגית. וינסנט וגה מת בסיפור של בוטש ואז חוזר לסיפור האחרון. הסיפור על המוות של וינסנט וגה, משנה את כל הטון של הסיפור אחריו. אנחנו יודעים כבר שוגה מת ועדיין אנחנו איתו בסיפור.
תארו לכם את סיומו של ספרות זולה על פי הכרונולוגיה שלו, בוטש נוסע עם אהובתו אל האופק. בעוד בסרט כעת, סמואל ג'קסון עוצר את השוד בדיינר. התחושה בה תצאו מהסרט תשתנה לאין ארוך.
כריסטופר נולאן
האשף הגדול ביותר בזמננו בכתיבת תסריטים לא לינאריים הוא כריסטופר נולאן. סרטו השני, ממנטו מסופר מהסוף להתחלה. אלא שלא די בכך, הוא גם המציא לכך סיבה מיוחדת, הדמות הראשית שלו סובלת מבעית זיכרון, יש לה זיכרון לטווח קצר. במקביל הדמות הראשית משוחחת בטלפון עד אשר 2 קווי העלילה נפגשים בסיום הדרמטי.
יוקרה הוא סרט נוסף של נולאן שבו ישנן 3 קווי עלילה מגבילים. דמות אחת, בורדון בכיכובו של כריסטיאן בייל, קוראת מיומן של דמות אחרת, אנג'יר, אותו מגלם יו ג'קמן (בו מסופר על השתלשלות האירועים ועליית הקוסמים לגדולה), שקוראת מיומנו של בורדן גם כן (ובו מסופר על מאורעות אנג'יר שממתין להמצאה של טסלה) ובמקביל יש את הזמן "האמיתי" בו אחת הדמויות בכלא וממתינה לפסק הדין שלה. בסופו של דבר הכול מצטלב.
הסיבה שנולאן יצר פאזל כה מורכב, היא בין השאר לחזק את הדרמה שבסרט. כבר בתחילת הסרט אנחנו מגלים שהדמות הראשית מתה. מה שמעורר אצלנו רצון לבדוק איך זה בדיוק קרה או יותר נכון למה זה קרה. אט אט אנחנו מגלים זאת בראיה לאחור. בנוסף, הסרט כולו מחולק ל-3 חלקים כשם שהקסם בנוי. אחד, זהו "ההבטחה", שני "התפנית" ושלישי ואחרון "היוקרה". וזהו בדיוק המבנה של הסרט. הקוסם, במקרה זה נולאן, מראה לנו משהו רגיל, מוות של הדמות. וכל שלב בסרט חושף משהו חדש.
שובר שורות
בפתיחת שובר שורות, וולטר וויט במסחרית מוזרה באמצע המדבר עם תחתונים. ואז מזנקים אחורה בזמן ולפתע רואים אדם שונה לחלוטין מהאדם שראינו זה עתה, אנחנו מרגישים צורך לגלות מה גרם לו להגיע למצב אליו הגיע, מה ששם את הדגש על המחלה שנתגלתה אצל וולטר. לאורך הפרק אנחנו מחפשים את התשובה, שמים עליה דגש ומקבלים אותה, והיא אפילו מובילה אותנו לאורך כל העונה הראשונה. אם הפרק היה לינארי תהיו בטוחים שהדגש על הסרטן שגרם לוולטר להשתנות אמנם היה קיים, אבל הרבה פחות, מכיוון שלא היינו יודעים כמה רחוק המחלה היתה מובילה אותו. הערה: באופן כללי אפשר להחשיב את סצנת הפתיחה כפלאש פורוורד (פלאשבק קדימה). אולם, לאורך הסידרה קיבלנו עוד ועוד שיבושי זמן, לכן הסידרה נחשבת ללא לינארית ברובה.
אבודים
הדוגמא הטובה ביותר לסידרה שאינה לינארית היא "אבודים". בזכות היותה נטולת לינאריות, אנחנו לפתע מקבלים מבט שונה לחלוטין ממה שחשבנו על הדמויות מלכתחילה. גורם ההפתעה הוא חשוב אולם גם אפיון הדמות. למשל בתחילת הסידרה חשבנו שקייט היא אדם ללא רבב, אלא שכבר בפרקים הראשונים, אנחנו מקבלים טוויסט שונה לגמרי, היא בכלל היתה על המטוס על תקן אסירה. בפרקים המאוחרים יותר אנחנו מבינים כיצד הסתבכה ושוב התחושות שלנו לגבי הדמות משתנות.
החוקים
סגמנט
סגמנט הוא כמו סרט קצר בתוך סרט. בספרות זולה למשל ישנם 3 סגמנטים. בבל ישנם 4 סגמנטים. באפס ביחסי אנוש יש 3 סגמנטים (ומדובר על סרט לינארי). ישנם סרטים שמערבבים סגמנט אחד בסגמנט אחר (ספרות זולה, יוקרה, אבודים). ישנם סרטים שכל סגמנט עומד בפני עצמו ללא קשר ישיר לסגמנטים אחרים. למשל ב-"4 חדרים", כל סיפור עומד בפני עצמו, נגמר ומתחיל אחד חדש, ללא שום שזירה אחד בשני.
ההבדל בין פלאשבק לנראטיב לא לינארי
כאשר ישנה סצנת פלאשבק או אפילו מספר סצנות פלאשבק הן עוזרות בעיקר להבין את ההווה של הסרט. ואילו סרט שאינו לינארי, אנחנו למעשה, מקבלים סיפור נוסף או אחר שקרה בזמן אחר. למשל באבודים, החזרה אחורה בזמן לימים לפני היותם על האי, מהווה סיפור בפני עצמו בכל פרק. ואילו למשל בסרט ספרות זולה, ישנו גם פלאשבק. בו מסופר על רגע מסויים, סצנה אחת, בה חבר של אבא של בוטש מביא לו את השעון של אביו שנספה במלחמה. הפלאשבק כולל בדרך כלל רק סצנה אחת ומעביר מידע מסויים מאוד, למשל במקרה של בוטש, חשיבותו האדירה של השעון עבורו. בנוסף מדובר על הסצנה היחידה שמתרחשת שנים ארוכות לפני הסרט.
סיפור מסגרת
רצף אירועים, תמיד יישאר רצף אירועים, ואין שום דבר שנוכל לעשות. צריך לזכור שלמרות ערבוב הזמנים, בסופו של דבר הצופה מחבר את הפאזל ובסיום הסרט מבין את הכרונולוגיה, במידה והוא לא מבין, נוצרת בעיה, לכן על התסריטאי לדאוג שהצופה יבין את הכרונולוגיה והשיבוש בסופו של הסרט. אם בסיום הסרט, הצופה שואל שאלה כמו, "רגע, וינסנט וגה לא מת?", הצופה לא הצליח להבין את הסרט. לכן בספרות זולה למשל היה חשוב מאוד שבתחילת הסרט נראה את תחילת הסגמנט עם סמואל ג'קסון ווינסנט וגה ונחזור אליו בסיום, שנדע שלמעשה אנחנו חוזרים אחורה בזמן הסיפורי. ללא סגמנט הפתיחה, היינו מתבלבלים לחלוטין וספק אם היינו יכולים להבין שהאירועים האלה התרחשו לפני.
בכדי להימנע מכך, לרוב חשוב לשמור על סיפור מסגרת, אחרת קהל הצופים ילך לאיבוד בין הסיפורים. למשל ביוקרה, סיפור המסגרת הוא מותו של אנג'יר (יו ג'קמן) עם פתיחת הסרט והניסיון לחקור את שרשרת האירועים שהובילו לכך. באבודים סיפור המסגרת הוא מה שמתרחש על האי.
סיפור המסגרת חשוב אלא אם כן, מדובר על סיפורים שונים לחלוטין שנזרים זה בזה אבל לא בהכרח משפיעים אחד על השני. כלומר מספר סגמנטים. למשל בסרט השעות עם ניקול קידמן, ישנם 3 סגמנטים שונים כאשר כל סיפור יכול לעמוד בפני עצמו. באופן כללי, גם בספרות זולה המצב דומה, אלא שבשונה מהשעות למשל, בספרות זולה, הרוב קורה ביום אחד, בניגוד לשעות שקורה בתקופות שונות לחלוטין.
חשוב לזכור, שלמרות חוסר הלינאריות בסרט או פרק בסידרה, הוא עדיין שומר על הכללים הרגילים של סרט. כלומר, מאורע מחולל, נקודות מפנה ו-3 מערכות. אלא כן מדובר על סרט עם סגמנטים. בספרות זולה למשל, לכל סגמנט יש 3 מערכות משלו. בעוד ביוקרה, המאורע המחולל קורה עם מותו של אנג'יר בפתיחת הסרט ונקודת המפנה הראשונה כיאה לסיום המערכה הראשונה מתרחשת כרבע שעה מפתיחת הסרט (זהירות ספויילר) ברגע שבורדן הורג את אישתו של אנג'יר.
ההבדל בין פרלל אקשן לבין תסריט לא לינארי
בסרט מלחמת הכוכבים, ישנם מספר סיפורים שקורים יחד. אלא שבניגוד לספרות זולה למשל, הם חופפים וקורים באותו הזמן. כלומר, אין שום קפיצה אחורה בזמן. לכן לא מדובר על תסריט או סרט לא לינארי.
מהסוף להתחלה
ממנטו ובילתי הפיך הצרפתי וגם הפרק ההפוך המפורסם בסיינפלד, הם הדוגמאות המפורסמות ביותר של עלילות עם רצף אירועים שמובילים אחורה בזמן. כלומר, ד' קורה ואז ג', ב' ובסיום א'. כפי שציינתי במאמר, הכול נעשה במטרה לעורר רגשות עזים יותר בצופה.
לסיכום
תסריט או סרט שאינו לינארי הפך בשנים האחרונות למאוד פופולארי. ישנן כמה דרכים לספר סיפור לא לינארי, לשנות את הכרונולוגיה של הסצנות, לספר סיפור שונה לחלוטין שקרה לפני או אחרי הזמן האמיתי של הסרט ועוד ועוד. התסריטאי משתמש במניפולציה זו, לשים דגש על נושא ורגש מסויים בסרט, וזאת בכדי להעצים את הרגשות של הצופה, להפתיע ולרגש.
