סטיאג'יט ריי (Satyajit Ray) היה קולנוען הודי. זוכה פרס האוסקר למפעל חיים. סרטיו המוכרים הם: `פרש פת'ר`, `אפארג'יטו`, ו`פאתר פאנצ'אלי`. ריי למד עיצוב פרסומי באוניברסיטה, בתקופה זו עיצב כריכות לספרים, בין היתר לספר ההודי המוכר `פאתר פאנצ'אלי` שעתיד להפוך לסרטו הראשון. הוא החל להתעניין בקולנוע והקים את אגודת הקולנוע הראשונה בהודו שעסקה בסרטים עלילתיים. בזמן שהותו הקצרה באירופה, שם נחשף להרבה סרטים, בעיקר מזרם הניו-ריאליזם האיטלקי ומהסרט `גנב האופניים` של ויטוריו דה סיקה. עם חזרתו להודו החל ריי לצלם סרטים בהשפעת חוויותיו האירופאיות, סרטיו המפורסמים ביותר היו 'טרליוגיית אפו' המורכבת מהסרטים `פאתר פאנצ'אלי`, `אפארג'יטו`, `אפור סאנסר`. ריי אמר פעם שהוא מנסה לתפוס בסרטיו את מה שייחודי בתרבות ההודית ואת מה שבינלאומי, זה אכן ניכר בעבודותיו, סרטיו של ריי הביאו לראשונה את הקולנוע ההודי לתודעת העולם המערבי מפני שהצופים המערביים היו יכולים להזדהות איתם ובאותו זמן הם היו ייחודיים ומיוחדים בשביל העם ההודי. ריי הוא אולי הבמאי שהיה בעל השליטה הרבה ביותר על סרטיו בהיסטוריה, הוא עשה הכל בסרטים שלו: כתב את התסריט, ביים, צילם, ערך, עשה קאסטינג, הלחין את המוסיקה ואפילו עיצב את הפוסטרים וכתוביות הסיום של הסרט. סרטיו היו מגוונים בז'אנר שלהם והוא ביים בין היתר: קומדיות, פנטנזיות וטרגדיות. הדמויות בסרטיו הן בעלות קשר עמוק לתרבות ולסביבה שלהן, בעלות התנהגות מוזרה אך מלאות באנושיות. סנגנון הסרטים שלו אינו מושך תשומת לב בטכניקות הבימוי והצילום שלו. ריי תמיד האמין שטכניקות צריכות להיות כלי עזר להעברת הסיפור ולהיות בלתי נראות בפני עצמן, הוא לא ניסה להעביר מסרים ישירים, אך הם ניתנים להבנה מהתוכן של סרטיו. סטיאג'יט ריי נחשב בעיניי רבים לא רק לבמאי ההודי הגדול ביותר בהיסטוריה אלא לאחד הבמאי הגדולים ביותר של המאה העשרים.
סטיאג'יט ריי
כשאני מצלם בלוקיישן, אני מקבל רעיונות על המקום, זוויות חדשות. אתה לא עושה שינויים גדולים אלא תיקונים חשובים, כאלו שאתה לא יכול לעשות על סט. אני עושה את זה בגלל שאתה צריך להיות חסכוני.
סטיאג'יט ריי
במיוחד בשלבי הסיום אני תמיד מרגיש שאני נדחף. זה מסוכן כשאתה ממהר בשלבי העריכה, מרבית הסרטים הראשונים שלי פגומים בעריכה.
סטיאג'יט ריי
הצלם שלי ואני פיתחנו שיטה, שהסכמנו עליה מהסרט השני שלי. השיטה מתייחסת במיוחד לסצינות יום שמצולמות בסטודיו. אנחנו משתמשים באור נהדף במקום באור ישיר. הסכמנו על כך שארבעה או חמישה צללים שהולכים אחרי שחקן זה נוראי.
סטיאג'יט ריי
כשאני כותב סיפורים מקוריים אני כותב על אנשים ומצבים שאני מכיר. אני לא כותב סיפורים על המאה ה19.
אנחנו מצטערים אך האתר אינו מתואם לרזולוציה כה נמוכה, אנא הכנסו ממכשיר עם מסך גדול יותר, עמכם הסליחה!