תזכרו, אין תפקידים קטנים, רק שחקנים קטנים.
המשימה של הבמאי היא ליצור מחדש את החיים, את התנועה שלהם, את הסתירות שלהם, את הקונפליקטים הדינאמיים שלהם. זאת היא חובתו לגלות כל קמצוץ של האמת שהוא ראה, אפילו אם לא כולם מקבלים את האמת הזאת. כמובן שאמן יכול לאבד את דרכו, אבל אפילו הטעויות שלו מעניינות בתנאי שהן כנות. בגלל שהן מייצגות את המציאות של החיים הפנימיים שלו, של המסעות והמאבקים אליהם זרק אותו העולם החיצוני.
כשאנשים שואלים אותי אם הלכתי לבית ספר לקולנוע, אני עונה להם 'לא', הלכתי לסרטים.
עשיתי טעויות בדרמה, חשבתי שדרמה זה כששחקנים בוכים, אבל דרמה זה כשהקהל בוכה.
אני חושב שהסרטים שלי תמיד די חוזרים על עצמם ותמיד השאלות: -"למה אני עושה את זה? האם זאת הדרך הנכונה לעשות את זה? בשביל מה צריך קולנוע? האם יש לזה מטרה?".